הכול התחיל מקערת אורז.
לא במטבח – אלא בחלום.

קערה לבנה, מלאה באורז לא מבושל. פשוט. יומיומי.
הסתכלתי עליה, ואז פתאום – כל גרגר התחיל להשתנות:
סושי. פאייה. חומץ. איטריות. יין. אפילו ציור מיניאטורי.

זה היה רגע של הארה.
זה לא החומר – זה מה שעושים איתו.

מאז, אני מסתכלת כך גם על עסקים.
לפעמים העסק לא צריך "לשנות הכול" — הוא צריך להבין מה יש לו, ולבשל ממנו משהו מדויק, נכון, ורלוונטי.
וזה בדיוק מה שאני עושה.